Vayedaber

Simple Havroutah

Shvouoth

Daf 36a

וּמִנַּיִן לַעֲשׂוֹת אָלָה שֶׁאֵין עִמָּהּ שְׁבוּעָה כְּאָלָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ שְׁבוּעָה, וּשְׁבוּעָה שֶׁאֵין עִמָּהּ אָלָה כִּשְׁבוּעָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ אָלָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה'' – וְשָׁמְעָה אָלָה, וְשָׁמְעָה קוֹל.

Traduction

And from where is it derived to render an ala with which the word oath is not written like an ala with which the word oath is written and an oath with which the word ala is not written like an oath with which the word ala is written? The verse states: ''And he hears the voice of an ala'' (Leviticus 5:1). The phrase ''the voice of an ala'' is unnecessary, as it would have been sufficient to write: And he heard an ala. It is interpreted as though it were written: And he heard an ala and he heard a voice.

Rachi non traduit

ה''ג מנין לעשות שבועה שאין עמה אלה כשבועה שיש עמה אלה. כך שנויה בת''כ ובמסכת סוטה מפרשה בפרק היה מביא את מנחתה (דף יח.) היכי דמי שבועה שיש עמה אלה שבועה שלא נטמאת ואם נטמאת יבאו בך:

ושמעה אלה ושמעה קול. מדהוה ליה למכתב ושמעה אלה שמעת מינה דהיא שבועה (כל) שיש בה אלה וכתב קול אלה יתירא לדרשא אתא לחייבה בא' משתי הקולות:

אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מִנַּיִן לְ''אָלָה'' שֶׁהִיא שְׁבוּעָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיָּבֹא אִתּוֹ בְּאָלָה וְגוֹ'''; וּכְתִיב: ''וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים''.

Traduction

Rabbi Abbahu says: From where is it derived with regard to ala that it is an oath? It is derived as it is stated: ''And he took from the seed of the monarchy…and brought it into an ala'' (Ezekiel 17:13); and it is stated with regard to Zedekiah, who was from the seed of the monarchy: ''And he also rebelled against Nebuchadnezzar who had administered an oath to him by God'' (II Chronicles 36:13). This indicates that the ala is an oath.

Rachi non traduit

ויבא אותו באלה. נבוכדנצר את צדקיהו:

תָּנָא: ''אָרוּר'' – בּוֹ נִידּוּי, בּוֹ קְלָלָה, בּוֹ שְׁבוּעָה.

Traduction

§ The Gemara proceeds to define a related term. It is taught with regard to the term arur: There is an element of ostracism within it, there is an element of curse within it, and there is an element of oath within it.

Rachi non traduit

ארור בו נידוי בו שבועה בו קללה. כל לשונות הללו הוא משמש וצריך לפרוש ממנו אם אמר חכם ארור בלשון נידוי ואם אמר אדם לחבירו לשם שבועה וקבלו עליו שבועה היא והמקלל את חבירו בלשון ארור הוא לה' קללה היא וחייב המקלל:

בּוֹ נִידּוּי – דִּכְתִיב: ''אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה', אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ'', וְאָמַר עוּלָּא: בְּאַרְבַּע מְאָה שִׁיפּוּרֵי שַׁמְּתֵיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז.

Traduction

The Gemara elaborates: There is an element of ostracism within it, as it is written in the song of Deborah: ''Curse [oru] Meroz, said the angel of God; cursed with a curse [oru aror] are its inhabitants'' (Judges 5:23). And Ulla says: With blasts from four hundred shofarot, Barak ostracized the city of Meroz, indicating that the term arur has the connotation of ostracism.

בּוֹ קְלָלָה – דִּכְתִיב: ''וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה'', וּכְתִיב: ''אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וְגוֹ'''.

Traduction

There is an element of curse within it, as it is written with regard to the ceremony at Mount Gerizim and Mount Ebal: ''And these shall stand for the curse'' (Deuteronomy 27:13), and it is written: ''Cursed [arur] be the man who fashions a graven image, an abomination to the Lord, the work of the hands of the craftsman, and sets it up in secret. And all the people shall answer and say: Amen'' (Deuteronomy 27:15).

בּוֹ שְׁבוּעָה – דִּכְתִיב: ''וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר, אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' וְגוֹ'''. וְדִלְמָא תַּרְתֵּי עֲבַד לְהוּ – אַשְׁבְּעִינְהוּ וְלַיְיטִינְהוֹ?

Traduction

There is an element of oath within it, as it is written: ''And Joshua administered an oath at that time saying: Arur be the man before God who shall arise and rebuild this city, Jericho'' (Joshua 6:26). The Gemara challenges: But perhaps Joshua performed two actions to the people; he administered an oath to them and he cursed them, and the term arur relates to the curse, not to the oath.

Rachi non traduit

ודלמא תרתי עבד. אבל ארור לאו לשון שבועה הוא:

אֶלָּא מֵהָכָא: ''וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגַּשׂ בַּיּוֹם הַהוּא, וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר, אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל וְגוֹ''', וּכְתִיב: ''וִיהוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם''. וְדִלְמָא הָכָא נָמֵי תַּרְתֵּי עֲבַד לְהוּ – אַשְׁבְּעִינְהוּ וְלַיְיטִינְהוֹ?

Traduction

Rather, the fact that there is an element of oath in the term arur is derived from here: ''And the men of Israel were distressed on that day, and Saul administered an oath [vayyoel] to the people, saying: Arur is the man who eats bread until the evening and I will be avenged on my enemies'' (I Samuel 14:24). And it is written: ''But Jonathan did not hear when his father administered the oath to the people'' (I Samuel 14:27). The Gemara challenges: But perhaps, here too, Saul performed two actions to the people; he administered an oath to them and he cursed them.

מִי כְּתִיב ''וְאָרוּר''?! הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, הָתָם נָמֵי לָא כְּתִיב ''וְאָרוּר''.

Traduction

The Gemara answers: Is it written in that context ve’arur, with a conjunctional prefix, which would indicate that arur is independent of the oath that was administered? Arur is written without a prefix, indicating that it is an intrinsic part of the oath. The Gemara notes: Now that you have arrived at this insight, there too, in the context of Joshua, ve’arur with a conjunctional prefix is not written, indicating that arur is an intrinsic part of the oath.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: ''אָמֵן'' – בּוֹ שְׁבוּעָה, בּוֹ קַבָּלַת דְּבָרִים, בּוֹ הַאֲמָנַת דְּבָרִים.

Traduction

§ Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says with regard to the term amen: There is an element of oath within it, there is an element of acceptance of the statement and agreement within it, and there is an element of confirmation of the statement, i.e., that he believes and prays that the statement will be fulfilled, within it.

Rachi non traduit

אמן בו שבועה. העונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה מפיו:

בו קבלת דברים. האומר לחבירו על מנת שתקיים לי תנאי כך וכך ואמר אמן קבל דבריו וחייב לקיים תנאו:

בו אמנת דברים. וראוי לענות אמן על דבר תפלה ותחנה שהוא לשון מאמן הדברים שיהא רצון שיהא אמת כן:

בּוֹ שְׁבוּעָה – דִּכְתִיב: ''וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן''.

Traduction

The Gemara elaborates: There is an element of oath within it, as it is written: ''And the priest shall administer an oath to the woman…and the woman shall say: Amen, amen'' (Numbers 5:21–22). ''Amen'' is the oath that the woman takes.

Rachi non traduit

ואמרה האשה אמן אמן. דאי לאו כמוציאה שבועה דמיא אמאי מבדקה אפילו מושבע מפי אחרים אין כאן שהרי לא אמרה כלום אחר שבועה ולא דמיא למשביעני עליכם שהם כופרין אחר שבועה ועונין על דבריו אין אנו יודעין לך עדות:

בּוֹ קַבָּלַת דְּבָרִים – דִּכְתִיב: ''אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן''.

Traduction

There is an element of acceptance of the statement within it, as it is written: ''Cursed is he who shall not confirm the matters of this Torah to perform them; and all the people shall say: Amen'' (Deuteronomy 27:26), expressing their agreement to fulfill all the matters of the Torah.

בּוֹ הַאֲמָנַת דְּבָרִים – דִּכְתִיב: ''וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה [הַנָּבִיא] (אֶל חֲנַנְיָהוּ), אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה ה', יָקֵם ה' אֶת דְּבָרֶיךָ''.

Traduction

There is an element of confirmation of the statement within it, as it is written: ''And Jeremiah the prophet said: Amen, may the Lord do so; may the Lord uphold your statement'' (Jeremiah 28:6).

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ''לָאו'' – שְׁבוּעָה, ''הֵן'' – שְׁבוּעָה. בִּשְׁלָמָא ''לָאו'' שְׁבוּעָה – דִּכְתִיב: ''וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל'', וּכְתִיב: ''כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי''. אֶלָּא ''הֵן'' שְׁבוּעָה – מְנָא לַן? סְבָרָא הוּא – מִדְּ''לָאו'' שְׁבוּעָה, ''הֵן'' נָמֵי שְׁבוּעָה.

Traduction

§ Rabbi Elazar says: No, or any negative expression, can be an oath, and yes, or any positive expression, can be an oath. The Gemara notes: Granted that no can be an oath, as it is written: ''And the waters shall no more become a flood'' (Genesis 9:15). And it is written with regard to that negative commitment: ''As this is as the waters of Noah unto Me; as I have taken an oath that the waters of Noah shall no more pass over the earth'' (Isaiah 54:9). But from where do we derive the fact that yes can be an oath? The Gemara answers: It is based on logical reasoning; from the fact that no can be an oath, yes too can be an oath.

Rachi non traduit

לאו שבועה. כדמסיים ואזיל שאמר או לאו לאו תרי זימני או הן הן תרי זימני הרי היא כשבועה מאחר (שהחזיק) דבריו:

אָמַר רָבָא: וְהוּא דְּאָמַר ''לָאו'' ''לָאו'' תְּרֵי זִימְנֵי, וְהוּא דְּאָמַר ''הֵן'' ''הֵן'' תְּרֵי זִימְנֵי; דִּכְתִיב: ''וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל'', ''וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל''; וּמִדְּ''לָאו'' תְּרֵי זִימְנֵי, ''הֵן'' נָמֵי תְּרֵי זִימְנֵי.

Traduction

Rava said: And a negative expression is an oath only in a case where one said no, no, stating the term two times, or it is in a case where one said yes, yes, stating the term two times, as it is written: ''All flesh shall not be excised any more by floodwaters'' (Genesis 9:11), and it is again written: ''And the waters shall no more become a flood'' (Genesis 9:15). And from the fact that no is an oath only when stated two times, yes, too, is an oath only when stated two times.

Tossefoth non traduit

והוא דאמר לאו לאו. ולאו דשבועה ממש היא אלא יש להזהר וקצת יש עונש בדבר:

הַמְקַלֵּל בְּכוּלָּן – חַיָּיב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.

Traduction

§ The mishna teaches: One who curses God employing any of these names or appellations of God is liable to be executed; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis deem him exempt.

תָּנוּ רַבָּנַן: ''אִישׁ [אִישׁ] כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ'' – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ''וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת''! יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא עַל שֵׁם הַמְיוּחָד בִּלְבַד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַכִּינּוּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְגוֹ''' – מִכָּל מָקוֹם. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַל שֵׁם מְיוּחָד בְּמִיתָה, וְעַל הַכִּינּוּיִין בְּאַזְהָרָה.

Traduction

The Sages taught that it is written: ''Each and every man who shall curse his God shall bear his sin'' (Leviticus 24:15). Why must the verse state this? Wasn’t it already stated: ''And he who blasphemes the name of the Lord shall be put to death'' (Leviticus 24:16)? One might have thought that one would be liable only for cursing the ineffable name of God alone. From where is it derived to include liability for one who curses the appellations of God? It is derived as the verse states: ''Each and every man who shall curse his God,'' indicating that one is liable in any case, even for cursing an appellation. This is the statement of Rabbi Meir. The Rabbis say: For cursing the ineffable name of God, one is liable to be executed with a court-imposed death penalty, as it is stated explicitly in the verse. And for cursing one of the appellations of God, one is liable for violating a prohibition, but he is not liable to be executed.

Rachi non traduit

איש איש כי יקלל. מת''ל מאחר שעתיד לכתוב ונקב שם ה' מות יומת ליכתוב איש איש כי יקוב שם ונשא חטאו וימות:

על שם מיוחד. בן ארבע אותיות דיו''ד ה''י:

באזהרה. אלהים לא תקלל (שמות כ''ב:כ''ז):

Tossefoth non traduit

ועל הכנויין באזהרה. וא''ת למ''ד בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף סו.) אלהים לא תקלל קדש איש איש כי יקלל למה לי וי''ל דאיצטריך לכרת והא דאמרינן על הכנויין באזהרה למעוטי מיתה אתא ולא למעוטי כרת:

וְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ וְכוּ'. מַאן חֲכָמִים?

Traduction

The mishna teaches: And one who curses his father and his mother employing any of these names or appellations of God is liable to be executed; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis deem him exempt. The Gemara asks: Who are the Rabbis whose opinion is cited here?

רַבִּי מְנַחֵם בַּר יוֹסֵי. דְּתַנְיָא: רַבִּי מְנַחֵם בַּר יוֹסֵי אוֹמֵר: ''בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת'' – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ''שֵׁם''? לִימֵּד עַל הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, שֶׁאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיְּקַלְּלֵם בַּשֵּׁם.

Traduction

The Gemara answers: It is Rabbi Menaḥem bar Yosei, as it is taught in a baraita that Rabbi Menaḥem bar Yosei says: It is stated with regard to one who blasphemes God: ''When he blasphemes a name, he shall be put to death'' (Leviticus 24:16). Why must the verse state ''a name,'' when it is stated at the beginning of the verse: ''And he who blasphemes the name of the Lord shall be put to death''? This extraneous word ''name'' taught with regard to one who curses his father or his mother that he is not liable to be executed through stoning until he curses them in the name of God.

Rachi non traduit

בנקבו שם יומת כו'. קרא יתירא הוא ותניהו ענין למקלל אביו [ואמו] שאינו חייב עד שיקללם בשם המיוחד:

Tossefoth non traduit

בנקבו שם יומת מה ת''ל. תימה הא איצטריך לכדדרשינן בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נו.) דאינו חייב עד שיברך שם בשם:

וְהַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵירוֹ כּוּ'. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: וְדִבְרֵי הַכֹּל.

Traduction

The mishna teaches: One who curses himself or another employing any of these names or appellations of God violates a prohibition. Rabbi Yannai says: And everyone agrees that this is the halakha. Even the Rabbis, who hold that one who blasphemes God or curses his parents is liable only if he employs the Tetragrammaton, agree here that one is liable to receive lashes when he curses employing an appellation.

Rachi non traduit

ודברי הכל. דלא תימא הואיל וקרא יתירא הוא לרבות תניהו ענין לרבות אף המקלל עצמו וחבירו אלא דוקא קאמר רבי מנחם לרבות מקלל אביו שהוא בסקילה כמברך את השם אבל בעצמו וחבירו דלאו בעלמא הוא לא תילף מהכא:

עַצְמוֹ – דִּכְתִיב: ''רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד'' – כִּדְרַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעָא, דְּאָמַר: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ''הִשָּׁמֶר'', ''פֶּן'' וְ''אַל'' – אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַעֲשֶׂה. וַחֲבֵירוֹ – דִּכְתִיב: ''לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ''.

Traduction

The Gemara proceeds to cite sources for these prohibitions. The prohibition against cursing oneself is derived as it is written: ''Only observe for yourself, and keep your soul diligently'' (Deuteronomy 4:9). This is in accordance with that which Rabbi Avin says that Rabbi Ile’a says: Everywhere in the Torah that the terms observe, lest, or do not are stated, it is nothing other than a prohibition. One who curses himself does not keep, i.e., take care of, himself and consequently violates the prohibition. And cursing another is derived as it is written: ''Do not curse the deaf'' (Leviticus 19:14), which applies to others just as it does to one who is deaf.

Rachi non traduit

לא תקלל חרש. ומרבינן מיניה בסנהדרין (דף סו.) כל שהוא בעמך:

Tossefoth non traduit

ושמור נפשך מאד. תימה בקללה ד''ה חייב ובחובל עצמו איכא פלוגתא (ב''ק צא:) חבלה נמי תיפוק ליה מהאי קרא או מוהשמרו מאד לנפשותיכם ועוד תימה דבפ' ד' מיתות (סנהדרין דף סו.) דחיק לאשכוחי אזהרה למקלל אביו מנשיא וחרש ודיין ליגמר ממקלל עצמו וי''ל דאי לאו דאשכחנא אביו לא הוה גמרינן בעצמו מה שלא מצינו שאסור בחבירו:

מקלל חבירו דכתיב לא תקלל חרש. מחרש ואביו אתי אלא שלא חש כאן להאריך וליכא למיפרך שכן משונין כדפריך בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף סו. ושם) על דיין וחרש ונשיא דאביו אינו משונה:

''יַכְּךָ ה' אֱלֹהִים'', וְכֵן ''יַכְּכָה אֱלֹהִים'' – זוֹ הִיא אָלָה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה. יָתֵיב רַב כָּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה, וְיָתֵיב וְקָאָמַר הָא מַתְנִיתִין כְּדִתְנַן. אֲמַר לֵיהּ: כַּנֵּה.

Traduction

§ The mishna teaches that if one says: The Lord God shall strike you (see Deuteronomy 28:22), and likewise if one says: God shall strike you if you do not come to testify, that is a curse that is written in the Torah. The Gemara relates: Rav Kahana sat before Rav Yehuda, and he sat and stated the mishna verbatim as we learned it. Rav Yehuda said to him: Employ a euphemism and formulate it in the third person rather than the second person: God shall strike him instead of you, so that it will not sound as though you are cursing your teacher.

Rachi non traduit

ויתיב וקאמר מתניתין כדתנן. רב כהנא היה שונה משנתנו כמות שהיא שנויה יככה וכן יככם:

אמר ליה. רב יהודה כנה הפוך דבריך כנגד אחרים אמור יכהו וכן יכהם שלא תקללני:

Tossefoth non traduit

יכך וכן יככם זו היא אלה שנאמרה בתורה. תימה דלעיל לא גמרינן אלא שבועה שאין עמה אלה שהיא כשבועה שיש עמה אלה אבל אלה שאין עמה שבועה כיש עמה שבועה מנ''ל:

יָתֵיב הָהוּא מֵרַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: ''גַּם אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח, יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל, וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים סֶלָה''. אֲמַר לֵיהּ: כַּנֵּה.

Traduction

Likewise, the Gemara relates: A certain one of the Sages sat before Rav Kahana, and he sat and said the verse: ''God will likewise break you forever; He will take you up and pluck you from the tent, and uproot you from the land of the living, Selah'' (Psalms 52:7). Rav Kahana said to him: Employ a euphemism and formulate it in the third person rather than the second person, so that it will not sound as though you are cursing your teacher.

Rachi non traduit

ויתיב וקאמר גם אל יתצך לנצח. את המקרא הזה היה דורש שנאמר בדואג בספר תהלים:

כנה. ואמור יתצהו:

תַּרְתֵּי לְמָה לִי? מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי מַתְנִיתִין, אֲבָל בִּקְרָאֵי אֵימָא לָא מְכַנֵּינַן; קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

The Gemara asks: Why do I need two incidents to relate the same concept? The Gemara answers: It was necessary to relate the second incident as well. Lest you say that this statement applies only to the mishna, as in the Oral Torah, where the content, not the formulation, is significant, emending the text in the interest of euphemism is permitted; but with regard to verses in the Bible, where the formulation, i.e., each word, is significant, say that we do not employ a euphemism. Therefore, the Gemara teaches us that it is permitted to employ a euphemism even when reciting verses.

''אַל יַכְּךָ'', וִ''יבָרֶכְךָ'', וְ''יֵיטִיב לָךְ'' – רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.

Traduction

§ The mishna teaches that if one says to the witnesses: God shall not strike you, or: God shall bless you, or: God shall benefit you if you come and testify, Rabbi Meir deems him liable, as one may infer from that statement that if he fails to testify God will strike him, or will not bless or benefit him. And the Rabbis deem him exempt because the curse is not explicitly stated.

וְהָא לֵית לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן! אֵיפוֹךְ.

Traduction

The Gemara asks: But isn’t it so that Rabbi Meir does not accept the principle: From a negative statement you can infer a positive statement, and in an agreement, he requires the parties to explicitly state both the positive and the negative stipulations? The Gemara says: Reverse the attribution of the opinions and say that it is the Rabbis who hold that the witness is liable and it is Rabbi Meir who deems him exempt.

Rachi non traduit

והא לית ליה לרבי מאיר כו'. דתנן במסכת קדושין (דף סא.) ר''מ אומר כל תנאי שאינו כפול כתנאי דבני גד [ובני ראובן] אינו תנאי ואי לא כפליה לא אמרינן מכלל זה אתה שומע את זה:

כִּי אֲתָא רַבִּי יִצְחָק, תְּנָא כְּדִתְנַן. אָמַר רַב יוֹסֵף: הַשְׁתָּא דַּאֲנַן תְּנַן הָכִי, וְכִי אֲתָא רַבִּי יִצְחָק תָּנֵי הָכִי, שְׁמַע מִינַּהּ דַּוְקָא תְּנַן.

Traduction

The Gemara relates: When Rabbi Yitzḥak came from Eretz Yisrael to Babylonia, he taught the mishna as we learned it and did not reverse the attribution of the opinions. Rav Yosef said: Now that we have learned the mishna in this formulation, and when he came, Rabbi Yitzḥak taught the mishna in this formulation, conclude from it that the formulation that we learned in the mishna was taught specifically in that manner and that is the correct formulation.

אֶלָּא קַשְׁיָא! כִּי לֵית לֵיהּ – בְּמָמוֹנָא; אֲבָל בְּאִיסּוּרָא אִית לֵיהּ.

Traduction

The Gemara challenges: But the question remains difficult, as Rabbi Meir does not accept the principle: From a negative statement you can infer a positive statement. The Gemara answers: When Rabbi Meir does not accept that principle, it is only in cases involving monetary matters; but in cases involving ritual matters, e.g., an oath of testimony discussed in the mishna, he accepts the principle, and the witness is liable even in that case.

הֲרֵי סוֹטָה – דְּאִיסּוּרָא הוּא,

Traduction

The Gemara asks: But sota is a case involving ritual, and not monetary matters, and the verse states only what will befall the sota if she did not commit adultery: ''And if you did not go astray to defilement, while under your husband, you shall be absolved [hinnaki]'' (Numbers 5:19), and the verse does not state what will befall the woman if she committed adultery.

Rachi non traduit

והרי סוטה דאיסורא. ופרכינן מינה לר''מ כו' דתנן במסכת קדושין מדכתיב אם לא שטית הנקי ופשיטא לן דלא הוצרכנו לברך את הסוטות ולא נאמר אלא לשמוע לאו מכלל הן קללה מכלל ברכה שאם שטית לא תנקי אלמא לא בעינן כפילה ומשני ר' תנחום הנקי כתיב בלא יו''ד כמו חנקי וקאי אקרא דבתריה דכתיב ואת כי שטית למשמע הכי חנקי ממים המאררים האלה ואת כי שטית אלמא אי לא הנקי מכלל הן אתה שומע לאו לא אמרינן:

וְאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲכִינַאי: ''הִנָּקִי'' כְּתִיב; טַעְמָא דִּכְתִיב ''הִנָּקִי'', הָא לָאו הָכִי – מִכְּלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן לָא אָמְרִינַן!

Traduction

A difficulty is raised: According to Rabbi Meir, who does not accept the principle: From a negative statement you can infer a positive statement, both the positive and the negative eventualities should have been written in the verse. And Rabbi Tanḥum bar Ḥakhinai says to resolve the difficulty: Hinnaki is written, meaning: You shall be absolved. But since it is written without the letter yod, it is interpreted as though ḥinnaki is written, meaning: You shall be strangulated, which is the eventuality if she committed adultery. The Gemara concludes: The reason that this verse is not difficult is that hinnaki is written and ḥinnaki is interpreted; but if that were not the case, we do not say: From a negative statement you can infer a positive statement. Apparently, even in ritual matters, Rabbi Meir does not accept the principle.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source